פסק-דין בתיק ת"א 16392-04-10

בפני תובענה חוזית כספית על סך 108,071 ש"ח, שעניינה תשלום שכר טרחת אדריכלית, על פי הסכם.

התובעת היא אדריכלית והנתבעת היא חברה העוסקת בתחום האופטיקה ולה סניפים ברחבי הארץ.

לטענת התובעת, נכרת בינה לבין הנתבעת, באמצעות מנהלה, הסכם לתכנון שיפוץ סניף הדגל של הנתבעת, בקניון רמת אביב. לטענת התובעת, ההצעה לתכנון מיום 8.7.2008, ת/1, התקבלה ואושרה על ידי הנתבעת. עוד טוענת התובעת, שהוסכם כי שכר טרחתה יעמוד על סך 10% מסך עלות השיפוץ. התובעת הכינה תכנון ראשוני ולאחר אישורו על ידי מנכ"ל הנתבעת הכינה תכניות מפורטות, תכניות עבודה לביצוע, כתבי כמויות, רשימות, פרטי נגרות וכיוב'. בהתאם להנחיות מנכ"ל הנתבעת, התובעת דאגה לקבלת הצעות מספקים שונים ותיאמה עם בעלי מקצוע ויועצים. על בסיס ההצעות וכתב הכמויות, המציאה התובעת לנתבעת אומדן לביצוע הפרויקט, מפורט לפרטי פרטים. התובעת העריכה את עלות ביצוע השיפוץ בסכום משוער של כ- 1,000,000 ש"ח. במהלך התכנון נערכו עשרות פגישות, שבחלקן נכח מנכ"ל הנתבעת. מנכ"ל הנתבעת אישר בפגישות הרבות כל שלב ושלב בהתקדמותה של התובעת בתכנון. בסוף שנת 2008, טרם ביצוע ולאחר קבלת האומדן, ביקש מנכ"ל הנתבעת להקפיא את התכנון, לכאורה בשל המשבר הכלכלי. לאחר מספר חודשים התובעת ביקשה לקבל מקצת שכרה, אך מנכ"ל הנתבעת התנער מהתחייבויות הנתבעת כלפי התובעת. פניית ב"כ התובעת לנתבעת לא זכתה לתגובה. התובעת דורשת לקבל את יתרת שכרה בסך 62,500 ש"ח, פיצוי בגין אובדן זמן בסך של 5,420 ש"ח ואובדן מוניטין ועוגמת נפש בסך של 25,000 ש"ח.  

לטענת הנתבעת, לא שכרה את שירותי התובעת אלא פנתה אליה לצורך הגשת הצעה לתכנון חנות הנתבעת בקניון רמת אביב. הצעת התובעת, ת/1, לא התגבשה לכדי הסכם התקשרות מחייב ולא היה סיכום לגבי שכר טרחה. תנאי לקבלת ההצעה היה, שביעות רצון מהתכנון שיוצע וזאת לאחר הגשת תוכנית ראשונית בתלת מימד ובצבע. תוכנית כזו לא הוגשה מעולם. התובעת הגישה תוכניות חלקיות ומנכ"ל הנתבעת הבהיר לה, כי הקונספט אינו מקובל עליו ואינו משביע רצון. משכך, לא אושר התכנון שהוצע על ידי התובעת, הפרויקט לא נמסר לה ולא נחתם עמה כל הסכם.

לטענת הנתבעת, לא הומצא לה על ידי התובעת אומדן כספי בסך של מליון ש"ח ומלכתחילה לא הייתה מתכננת ולא הייתה מבצעת עבודה שעלותה מליון ש"ח. התובעת אמדה את העבודות בסך של- 300,000 ש"ח בלבד. התובעת קיבלה שכר טרחה מלא ואף יותר מהשכר הראוי עבור העבודה שביצעה עד למועד בו הודיעו לה על החלטת הנתבעת, שלא לשכור את שירותיה. לא בוצעה כל עבודה על בסיס תכנון התובעת והנתבעת שילמה לה ביתר, עבור עבודה חסרת כל ערך עבורה. הנתבעת פנתה למתכנן אחר ושיפצה את החנות על פי תכנונו תמורת סך כולל של 250,000 ש"ח.      

דיון

השאלה העיקרית שיש לדון בה היא, האם התובעת הוכיחה ושכנעה, שההצעה שנשלחה על ידה, ת/1, התקבלה על ידי הנתבעת והפכה להסכם מחייב. ייאמר כבר עתה, שלא שוכנעתי בגרסת התובעת לעניין זה.

ת/1 נושא את הכותרת " הצעה לתכנון חנות בקניון רמת אביב". על מנת שההצעה תהפוך להסכם מחייב יש צורך בקיבול (סעיף 1 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973). לא הוצגה בפני חתימה של הנתבעת על ההצעה וגם לא כל כתב אחר המעיד על קיבול ההצעה. הגרסה הראשונה של התובעת הייתה, שהקיבול נעשה בעל פה על ידי מנכ"ל הנתבעת. אך עדותה של התובעת היא עדות יחידה של בעל דין המעוניין, מטבע הדברים, בתוצאת המשפט. מעבר לכך, חקירתה הנגדית של התובעת בעניין זה מעוררת קשיים לא מעטים. בתצהיר העדות הראשית נטען, שמערכת היחסים בין התובעת לבין מנכ"ל הנתבעת הייתה חברית ולכן ההתקשרות (ברובה?) נעשתה בעל פה ומכל מקום, לא נטען בכתב התביעה ובתצהיר, שהקיבול נעשה בכתב. לפתע, בחקירה הנגדית, התובעת העלתה גרסה חדשה לפיה, " האישור היה ידני. אני לא יודעת, אין לי העתק של החתימה שלו על זה אבל הוא אישר לי את זה על ההסכם עצמו, על ההצעה. כולל תאריך עם כתב ידו..." (עמ' 7 לפרוטוקול, שורות 16 - 17). ככל שגרסה זו נכונה, היה מקום להעלותה כבר בכתב התביעה ובתצהיר והיה מקום לבקש מהנתבעת את הנוסח החתום, במסגרת גילוי מסמכים. התירוץ, " לא כתבתי את זה כי אני ידעתי שזה דבר שאני לא יכולה להוכיח..." (עמ' 8 לפרוטוקול, שורה 7, וגם בעמ' 9 לפרוטוקול, שורות 6 - 9), אינו מתקבל על הדעת. התובעת ניסתה להסביר את היעדר החתימה של הנתבעת ביחסים חבריים עם מנכ"ל הנתבעת, אך בחקירה הנגדית התברר, שהיחסים "החבריים" התמצו ביחסי עבודה, עבודת ייעוץ אחת בקשר לחנות בירושלים (עמ' 4 - 5 לפרוטוקול). עוד התברר בחקירה הנגדית של התובעת, ש ת/1 הוא, למעשה, עותק של הצעת המחיר המקורית (עמ' 12 לפרוטוקול, שורות 28 - 31) וכי ת/1 אינו זהה להצעה המקורית ושונה לצורך התשלום הראשון (עמ' 13 לפרוטוקול, שורות 1 -2).

כיצד ניתן לתבוע על פי מסמך ששונה, לכאורה, מבלי לגלות זאת בכתב התביעה או בתצהיר וכאשר המסמך המקורי (או העתקו) אינו מצוי בידי התובעת?                   

מאידך, התבטאויות שונות, שנאמרו בחקירתה הנגדית של התובעת, תומכות בטענת הנתבעת, שהפנייה אליה הייתה לצורך מתן הצעה ראשונית לתכנון בלבד וכי התובעת פעלה ועבדה על מנת לקבל ולבצע את עבודת התכנון, שהייתה חשובה לה כשלעצמה. בעמוד 20 לפרוטוקול אומרת התובעת, "... אם הוא היה מציע לי אפילו לעבוד בחינם אבל חותם לי שאני עושה את סניף הדגל הזה, אולי גם את זה הייתי לוקחת... תתפלא, יש אנשים שלא עובדים בשביל כסף". (שורות 20 - 32). ובעמוד 21 לפרוטוקול, " ... העיקר שהפרויקט הזה יהיה שלי ושיהיה כתוב בוצע באתר שלי" (שורות 14 - 15).

בנסיבות אלה, התובעת אינה זכאית לתשלום על פי ת/1, שלא נחתם על ידי הנתבעת וגם לא לשכר ראוי, שלא נטען כלל בכתב התביעה. יתירה מזאת, על פי ת/1, שכר האדריכל הוא 10% מ" עלות עבודות הקבלנים בתוספת מע"מ כחוק", מעלות בפועל, כאשר הקונספט שהוצע על ידי התובעת לא מומש כלל והעבודה נעשתה, בסופו של דבר, על ידי מתכנן אחר. אין זה מתקבל על הדעת, שהתובעת תקבל שכר על פי אומדן תיאורטי של עבודות שלא בוצעו כלל ועל סמך הצעות מחיר שנויות במחלוקת, כאשר האומדן המוצע על ידי התובעת גבוה פי 4 מעלות העבודות שבוצעו בפועל, על סמך תכנון של אחרים. זאת ועוד, במכתב מיום 25.11.2008 טוענת התובעת, שביצעה את שלב א' (תכנון ראשוני) וחלק יחסי של שלב ב' (תכנון מפורט), על פי ת/1, אם נקבל את הגרסה הנטענת במכתב זה, השונה מגרסאות אחרות, התובעת זכאית ל 50% לערך מ- 10% מעלות עבודת הקבלנים בפועל. החנות שופצה בעלות כוללת של 250,000 ש"ח (כולל שכר טרחת המתכנן בפועל). דהיינו, באופן תיאורטי לגמרי, אם התובעת הייתה מקבלת את עבודת התכנון, היה מגיע לה שכר, לכל היותר ובשלב זה, בסך 12,500 ש"ח. והתובעת אכן קיבלה, לפי בקשתה, סך של 11,500 ש"ח. נדמה, שבנסיבות העניין, מדובר בשכר ראוי.

התובעת לא הוכיחה אובדן זמן ואובדן מוניטין ואף אינה זכאית לפיצוי בגין אלה.

לאור כל האמור, התביעה נדחית.

אין צו להוצאות.                 

ניתן היום, ‏י"ג אב, תשע"ב, ‏1 אוגוסט, 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: